גם הוא עובר את זה: חמישה עקרונות למטפלים.ות במפגש עם גברים בתקופת טיפולי פוריות

לטיפולי פוריות יש השפעה עמוקה על הגוף ולא פחות מכך, על הנפש. עבור רבים מדובר בתקופה משברית בחיים, שלא מעט פעמים מאופיינת בתחושה של בושה ובהסתרת התהליך מהסביבה. טיפולי פוריות בחוויה הרגשית מביאים איתם מידה רבה של סטרס, מתח, אכזבות חוזרות, חרדות והם מעמידים את הזוגיות ואת הזהות האישית בפני אתגר.

בשנים האחרונות מתרחב השיח במידה מסוימת גם להשפעות הרגשיות של תקופה זו על הגברים, אך הוא אינו מספק מענה והמחקר בתחום מועט בהשוואה לזה העוסק בנשים. לצד זאת, ידוע ומוסכם כי גברים רבים חווים את התהליך בעוצמות, אך חלקם מתקשים להגדיר אותו כמשבר רגשי. ברוב המקרים, בזמן אמת, הם לא משתפים אחרים במה שעובר עליהם ולא מחפשים עזרה עבור עצמם.

בפרקים שעסקו בנושא בפודקאסט שלי “לאבא שלי יש סיפור - פודקאסט על אבות ועל אבהות”, דיברתי על הקושי הרגשי של גברים בטיפולי פוריות, על מנגנוני ההדחקה וההימנעות, ועל האופן שבו השיח הציבורי והמערכתי ממעטים להציע להם מקום.

חשוב לזכור שגברים בדרך כלל לא יגיעו לטיפול באופן מוצהר בשל טיפולי הפוריות, אבל יכול להיות שהם כבר בטיפול מסיבות שונות עוד קודם, או שיגיעו לטיפול זוגי בשל ההשלכות של התהליך על הזוגיות, או שיגיעו בלחץ של בת הזוג ואז תהיה שאלת מוטיבציה. כך או כך, אם גבר כבר נמצא בחדר הטיפולים כדאי מאד לשאול כבר באינטייק על סוגיות של פריון כדי לאתר את קיומה של הבעיה, ולהציע לתת לה מרחב בחדר הטיפול.

המאמר הזה מציע חמישה עקרונות שיכולים לסייע לאנשי ונשות מקצוע טיפול ביצירת מרחב טיפולי רגיש ומכוון לגברים, דווקא בנקודה הרגישה והבלתי נראית הזו.

1. הכרה בחוויה הרגשית של עצמם

גברים רבים לא יגדירו את מה שהם עוברים כמשבר רגשי, אך הגוף, ההתנהגות והקשר מאותתים אחרת.

כמטפלים, חשוב שנדע לזהות את השפה הלא מדוברת של המצוקה: קהות רגשית או ניתוק, שתיקה, התרחקות. זה יכול להתבטא בהימנעויות והסתגרויות, חוסר רצון לדבר, לעיתים פנייה ליותר זמן מול מסך כזה או אחר, או מושקעות יתר בעבודה, דכדוך ועצבנות, שימוש ב״משככי כאבים״ כמו קנאביס, אלכוהול ועוד.

כדאי שנזכור שהיעדר שיח רגשי אינו העדר רגש. לפעמים עצם העובדה שמישהו מחזיק את החוויה כראויה להתייחסות ומכיר בה, נותן לגבר לגיטימציה להתבונן בחוויה האישית שלו, ומאפשר תנועה נפשית.

2. לשים לב לדפוסי ההתמודדות שלו

גברים רבים מחזיקים בו זמנית שתי עמדות. מצד אחד הם שותפים עם בת הזוג לקושי, תחושות פגימות וכישלון, חוסר וודאות ושליטה, בדידות, קנאה, כעס ועוד רגשות רבים שלא פשוט עבורם לבטא.

מהצד השני הם מחזיקים בעמדה גברית של ״להיות חזק עבורה״ ומצפים מעצמם (וגם מצופים) לתפקד כפרטנרים תומכים ונוכחים, וכמובן שלא להכביד על בת הזוג.

המפגש בין שתי העמדות יוצר מתח פנימי מובנה מתמשך. רבים מדחיקים ואף מבטלים את הקושי האישי שלהם כדי להיות זמינים רגשית עבורה, אך בסופו של דבר, ובטח אם מדובר בטיפולים מתמשכים תקופה ארוכה, נותרים בלי מקום לעצמם. חשוב שנזכור, הדחקה היא מנגנון הגנה ובמובן הזה היא הישרדותית ומאפשרת תפקוד, אבל לאורך זמן היא יכולה ליצור תחושת ריחוק פנימי שהולך ומעמיק.

לכן, במרחב הטיפולי, אפשר להציע להם בעדינות את המקום להאט לרגע, לנשום ולהיות עם עצמם. כך נוכל לעבוד על החזקה של שתי העמדות באופן אינטגרטיבי.

3. לדבר על גבריות.

כאשר קיימת בעייה בפוריות מכל סיבה שהיא, וביתר שאת כשמקור הבעיה הוא בפוריות הגבר, גברים רבים חווים פגיעה בזהות האישית והגברית. החברה סביבם עדיין קושרת גבריות לפוריות, מיניות, כוח ושליטה. הכישלון להיכנס להריון לא נחווה רק כאכזבה אלא גם כפגיעה בתחושת הערך.

בטיפול חשוב לאפשר לגברים לבטא את התחושות האלה, לעבד את הפער הזה ולשאול שאלות - מה אני שווה אם אני לא מצליח להפוך לאב? לשאול בעדינות: מה זה עושה לך? איך זה משפיע עליך כגבר? מה היא גבריות בשבילך בכלל?

אלו שאלות שיעזרו להם להרחיב ולהגמיש את הזהות הגברית. לא כדי לבטל את מה שלמדו, אלא כדי לבדוק מה משרת אותם היום ומה כבר לא. כדאי לזכור שלא מדובר רק בעיבוד קוגניטיבי של תפיסות, אלא בתהליך רגשי מורכב ולעיתים מאיים.

4. לאפשר שיח על הזוגיות בתקופה זו

בתקופת טיפולי פוריות עולים פערים רבים בין בני הזוג. בציפיות, בהתמודדות הרגשית, בשפה ובקצב.

נשים רבות מדברות, משתפות, מחפשות תמיכה. גברים לעיתים משקיעים עצמם בעשייה, בתפקוד, בשתיקה. הפערים האלה יכולים ליצור תחושת ניתוק, חוסר הבנה, ולעיתים גם אשמה הדדית.

אם מדובר במפגש זוגי, המרחב הטיפולי יכול להיות מקום שבו כל אחד מבני הזוג מקבל מקום, לא כדי להכריע מי צודק אלא כדי לייצר הקשבה. הקשבה לצרכים השונים, לעומסים, ולנקודות הכאב שכל צד מביא איתו. המטרה אינה לאחד את השפות אלא לאפשר דיאלוג בין שפות שונות.

5. להתייחס להימנעות ולהציע ערוצים אחרים לחיבור

גברים רבים בוחרים לא לשתף חברים או משפחה במה שהם עוברים. חשוב להבין שעבור גברים, גם בקשרים קרובים ועמוקים יש נורמות גבריות שמגבילות חשיפה רגשית. יש להם מעצמם ומאחרים ציפייה לשמור על איפוק, לא להכביד, לא להיראות חלש. ולכן, גם כשהכאב גדול, רבים מעדיפים לשתוק, או לספר סיפור חלקי. זה קשור לכך שהם לא רגילים לשתף, ולכן אפילו עצם המחשבה על שיתוף עלולה לעורר בהם בהלה.

אבל חשוב לזכור שגברים כן מחפשים להיות בקשר. הם פשוט עושים את זה בדרכים אחרות. דרך עשייה משותפת, תחרות, ספורט, משחק, הומור, עבודה.

אפשר לברר איתם מי יכול להיות שם בשבילם, גם אם לא לשיחה רגשית אלא לפעולה משותפת. אפשר להציע מרחב של חיבור דרך תנועה, לאו דווקא דרך מילים. למשל, ללכת לשחק טניס או לרוץ ביחד. המטרה היא לא לשבור את השתיקה בכוח אלא להרחיב את האפשרויות ולצמצם את תחושת הבדידות ולחזק את המשאבים הפנימיים. לאפשר קרבה גם במקומות שבהם רגש לא נאמר, אך בהחלט נחווה.

לסיום

גברים מגיעים למרחבי הטיפול וגם אם הם לא מפגינים את זה כלפי חוץ, יש להם רגישות רבה.

הם מגיעים עם סיפור חיים, עם נרטיבים של גבריות שנבנו לאורך שנים. עם רעיונות ברורים מה מותר ומה אסור להרגיש ועם מסר חברתי עתיק יומין להתרחק מרגש ולהיות חזקים. הם לא רגילים לשהות בחוויה רגשית, מרחב שבו לא עושים ולא מחפשים פתרונות אלא פשוט מדברים על מה שעובר עליי. הם לא תמיד מבינים למה זה נחוץ ואפילו נרתעים מהאפשרות.

תפקידנו כמטפלים אינו לשנות אותם, אבל כן להציע מרחב שמזמין הקשבה לעצמם ותהליך איטי של הכרה בחוויה שלהם, בעיקר במקום שבו היכולת לפתרון ולשליטה ובמצב נמוכים יותר.

כדי שזה יקרה, עלינו לזכור שלפני הכל, הגבר שיושב מולנו לא צריך ״תיקון״. הוא פשוט צריך שמישהו יהיה שם איתו ויבין מה עובר עליו. מרחב שבו יוכל לדייק לעצמו מה הוא צריך כרגע ויאפשר לו להיות הוא, ולמצוא מחדש את העוגנים הפנימיים שלו, בעיקר בתקופה כל כך מאתגרת שבה המרחבים האלה מצטמצמים כל כך.

את המדריך למטפלות ומטפלים בגברים בשלבי מעגל הפריון כבר הורדתם?