לידה שקטה בצל שירות מילואים: הפערים, הקשיים והצורך בתמיכה

באוקטובר הקודם, במסגרת אירועי חודש המודעות ללידות שקטות ואובדני הריון, הוזמנתי מטעם עמותת ״ניצוצות ענבר״, להרצות בכנס שהתקיים בנושא, הרצאה קצרה שעסקה התמודדות עם לידה שקטה בצל המלחמה.

מאז חלפה כמעט שנה, ואנחנו מצויים כבר בתוך שנתיים של מלחמה, אבל הדברים שנאמרו שם ממשיכים להיות נכונים ואולי אפילו רלוונטיים יותר, בעיקר משום שהיום יש יותר ויותר זוגות שחווים את ההתמודדות הקשה הזו.

השנתיים האחרונות היו רוויות אובדנים וטראומות בהיקפים שלא הכרנו. בתוך כל זה, יש זוגות ומשפחות שמתמודדות עם לידה שקטה, אובדן טראומטי בפני עצמו, כאשר היא מתרחשת תוך כדי שירות ממושך במילואים של בן הזוג, או בין סבבי מילואים. הסיטואציה הזו מעצימה בצורה דרמטית את הפערים הקיימים ממילא בין בני הזוג בהתמודדות עם האובדן, ומעמידה את שניהם בפני אתגר נפשי וזוגי משמעותי.

הנשים: בעורף של המלחמה ובחזית של הלידה השקטה

עבור האישה, המציאות הזו טומנת בחובה שכבות רבות של בדידות. היא נושאת הריון בזמן שבן הזוג משרת במילואים, לעיתים לאורך חודשים, תוך חוויה של סטרס בעצימות גבוהה ודאגה מתמשכת לביטחונו. בדיקות רפואיות רבות היא נאלצת לעבור לבדה, כאשר יש מקרים שגם את הבשורות הקשות היא מקבלת ללא נוכחות בן הזוג לצידה בטווח הזמן המיידי.

אחרי הלידה השקטה, גם אם בן הזוג נוכח פיזית בלידה עצמה, היא מוצאת את עצמה פעמים רבות מתמודדת כמעט לבדה. עם ילדים בבית, עם צורך לשרוד את היום־יום, ועם חוסר יכולת לפנות לעצמה זמן להתאוששות פיזית ורגשית. בחלק מהמקומות והתקופות, גם המסגרות החינוכיות נפגעו, לא תמיד יש סיוע משפחתי, והאפשרות להשתתף בקבוצת תמיכה או לקבל טיפול פרטני מצטמצמת מאוד.

במצב כזה, נשים רבות מדחיקות את החוויה, אומרות לעצמן שהאובדן שלהן “קטן” ביחס לאסונות המלחמה, או פשוט מרגישות שאסור להן לקחת מקום עכשיו. אבל טראומה ואבל אינם נעלמים. מה שלא מעובד בזמן, עלול לצוף בעוצמה בשלב מאוחר יותר.

הגברים: בין הלחימה לחוסר נוכחות בבית

עבור הגבר, המצב מורכב לא פחות, אבל אחרת. שירות מילואים ממושך מכניס אותו למצב הישרדותי: הוא נדרש להיות ממוקד במשימות צבאיות, תוך שהוא מפעיל מנגנוני הדחקה וניתוק רגשיים. אלו מנגנונים חשובים ביותר ללחימה, אך בעייתיים כשמדובר בעיבוד של אובדן אישי.

רבים מהמילואימניקים בשנתיים האחרונות חוו אובדן של חברים ומפקדים, ולעיתים סוחבים איתם חוויות טראומטיות שלא עובדו. החזרה מהשטח הביתה קשה בכל פעם מחדש, מלווה בתחושת זרות, קושי להסתגל לשגרה, ותחושת “המתנה” לסבב הבא. בתוך כל זה, היכולת שלו לתמוך בבת הזוג בלידה השקטה מוגבלת, ולמעשה גם הוא עצמו מאבד את גורם התמיכה המרכזי שלו, את בת הזוג, שאינה פנויה עבורו ברגעים אלה.

השלכות אפשריות על הנפש ועל הזוגיות:

בהעדר תמיכה ומענה מספקים, גובר הסיכון שהאישה תפתח תגובת אבל מורכבת, דיכאון, חרדה או PTSD. גם מצבו הנפשי של הגבר עלול להידרדר. הפערים הרגשיים בין בני הזוג עלולים להתרחב, ולהביא למתחים קשים בזוגיות. במקום שבו כל אחד מתמודד לבדו עם חוויה קיצונית, הציפייה לתמיכה הדדית מתנפצת והתסכול הולך וגדל.

מה כן יכול לעזור?

דווקא כאן, ההכרה וההבנה החברתית חשובות מתמיד. רשתות תמיכה חברתיות, פורומים, קבוצות אונליין וגם קהילות מקומיות יכולות להוות עוגן משמעותי, בעיקר עבור נשים.

שירותי ייעוץ נפשי צריכים להיות נגישים וגמישים יותר. לאפשר פגישות מקוונות, ליווי קצר־טווח, או תמיכה מיידית. הפתרונות לא חייבים להיות מורכבים, אבל הם חייבים להיות מותאמים למציאות המורכבת הזו.

חשוב לתת מענה לכל אחד מבני הזוג בנפרד, וגם לשניהם כזוג. ברמה החברתית, הצבאית והמדינתית – יש צורך בהכרה בקשיים הייחודיים של לידה שקטה בזמן מילואים, בעידוד בני זוג להיות נוכחים ככל האפשר, במתן לגיטימציה לאובדן ולכאב, וביצירת פתרונות גם ברמה הרגשית וגם הפרקטית.

את המדריך למטפלות ומטפלים בגברים בשלבי מעגל הפריון כבר הורדתם?