כעס הוא רגש בריא.
חשוב לומר את זה. כעס הוא רגש בריא שמסמן לנו חוויה של חוסר צדק או חציית גבול. לא צריך להעלים את הרגש הזה מחיינו או לטשטש אותו, כמו כל רגש אחר, גם לו יש משמעות ולגיטימציה. איפה מתחילה הבעיה? כשיוצא כעס, כדרך עיקרית לבטא רגשות אחרים, בטח אם זה קורה בתדירות גבוהה ובאופן לא מווסת, אם הוא יוצא בעוצמות, בזעם, בתוקפנות, פוגע באחרים מסביבנו, גם אלה שחשובים לנו מאד. נכון, הוא אומנם מאפשר לנו פורקן רגעי, אבל משאיר אותנו בתחושה קשה עם עצמנו, מתוך המקום שחיפש שליטה וכוח בסיטואציה, אנחנו נשארים בתחושה של חוסר שליטה.
החוויה הזו מוכרת? בטיפול המתמקד בשליטה בכעסים, או ניהול כעסים, ניתן מקום ולגיטימציה לרגשות האותנטיים והעמוקים, לצד הבנה ובדיקה של תהליכי החשיבה ודפוסי התגובה, באופן שיסייע בשינוי ההתנהגות ועם הזמן ישפר את מערכת היחסים של אדם עם עצמו ועם הסובבים אותו.
״עולה לי עולה לי, עולה ולא יורד לי״, כולם מכירים את השיר, לא? עומר אדם דווקא לא התכוון לדבר על העצבים שלו, אבל זו לגמרי יכולה להיות החוויה. כדי להתחיל לפתח שליטה בכעסים, נרצה להתחיל לזהות את הכעס, את התחושה הזו של העצבים, בשלבים המוקדמים שלו. ממש לתפוס אותו כשהוא עדיין קטן, שנוכל להגיד לעצמנו "אני מרגיש ש״עולה לי״, אני מרגיש את הכעס מתחיל לחלחל ולהתגבר.

סימן ראשון - איפה הכעס נמצא אצלנו בגוף?
כמו בכל מיני מצבים רגשיים שאנו חווים, גם את הכעס אנחנו מרגישים בגוף וכל אחד יכול ללמוד לזהות בעצמו מה קורה אצלו ברגעי הכעס, זה יכול להתבטא בחלק או יותר מהסימנים הבאים - תחושה גוברת של חום בפנים, הזעה, דופק מהיר, רעידות, קושי לנשום, תחושה של התכווצות ונעילה של השרירים, אפשר לשים לב לזה במיוחד באזור הגבות והמצח, בנעילת לסתות ובהתכווצות של האגרופים.מכירים את זה אצלכם? בואו נעשה ניסוי קטן בבני אדם נסו לשים לב בימים הקרובים מה קורה לכם בגוף כשאתם כועסים, איפה במיוחד אתם מרגישים את זה. ככל שתכירו יותר את החוויה הגופנית ככה תוכלו לזהות את הכעס מוקדם יותר, במקום שבו עדיין יש חוויה של שליטה וניהול הסיטואציה.
סימן שני – מתי?
יש מצבים ותקופות בחיים שבהם אנחנו יותר כועסים, או מרגישים שהפתיל שלנו יותר קצר.אלה יכולים להיות מצבים מסוימים בחיי היום יום שלנו - למשל כשאנחנו רעבים, עייפים, כי אנחנו מתים לישון או שרק הרגע התעוררנו, ביום חם במיוחד, בזמני תחילת וסוף היום עם הילדים - כשצריך להתארגן ולצאת מהבית, או להתארגן לקראת שינה, כשאנחנו מאחרים, כל אלה מצבים שבהם יכולת ההכלה שלנו מוגבלת יותר (יש שיגידו, אם בכלל), הסבלנות שלנו קצרה, ולכן במצבים האלה אנחנו נוטים לכעוס יותר מהר ואולי גם יותר בעוצמות. אלה המצבים שבהם אנחנו יותר נפיצים.וגם, לפעמים יש תקופות מסוימות, בחיים או בשנה, שבהן יש איזו דריכות מסוימת, רמת הסטרס עולה, אנחנו מוצפים רגשית, טרודים - למשל, תקופות של חגים (כן, בואו נודה על האמת, חגים הם ממש לא רק שמחים), תקופת אבל, או בהמשך סביב מועדים המציינים את האבל כמו יום אזכרה או תאריכים משמעותיים אחרים, תקופת מבחנים, דד ליין חשוב בעבודה, תקופה סביב אירוע מסוים שיש הרבה ציפייה לקראתו (יכול גם להיות אירוע משמח, כמו חתונה, אבל כזה שמעסיק מאד ושואב הרבה אנרגיות וזמן מאיתנו), הימים סביב הווסת לנשים שבינינו, או בכלל תקופות של שינויים הורמונליים משמעותיים, תקופות של שינויים ומעברים גדולים בחיים - לידה, אבטלה, מעבר דירה, יציאה לפנסיה … כל אלה ועוד יכולים לשים אותנו במקום שבו אנחנו מוּעדים לכעוס ולהתרגז בקלות. לא כולם מושפעים באותו אופן מכל הרשימה הארוכה שפירטתי למעלה. כמו בחלק של התחושות הפיזיולוגיות, אנחנו יכולים לנסות לזהות איפה המצבים והתקופות שרגישים יותר עבורנו, שבהם אנחנו נגיב יותר בכעס. בעבודה טיפולית שעוסקת ניהול כעסים, הלמידה והזיהוי יעזרו לנו להיערך טוב יותר לקראת מצבים ותקופות כאלה. למשל, אם אני שמה לב שכשאני רעבה יכולת ההכלה שלי כלפי אחרים נפגעת משמעותית, אני אדע שבמהלך יום ארוך בעבודה חשוב שאקפיד על אכילה מאוזנת, שלפני שאני אוספת את הילדים אחה"צ מהמסגרות אני צריכה לוודא שאני לא במצב של רעב שיהפוך אותי לעצבנית וחסרת סבלנות איתם, שאני לא קובעת שיחות חשובות שיש להן פוטנציאל נפיץ לפני ארוחת צהריים אלא מגיעה נינוחה יותר אחריה ועוד. זו רק דוגמא אחת. כשנדע לזהות את המצבים והתקופות שמפעילים אותנו, נוכל לנסות להיערך בהתאם לסיטואציה אבל לא פחות חשוב, גם להיות במקום של יותר חמלה ואמפתיה כלפי עצמנו, מה שיעזור לנו גם להירגע בטווח הקצר וגם לא להישאב לביקורת עצמית קשה ושופטת בטווח הארוך.

סימן שלישי - הקול בראש
כאן נתמקד במחשבות ובפרשנויות שאנחנו נותנים לאירועים ולסיטואציות. זוכרים שפעם בסרטים ובסדרות היו מציגים את הגיבור שמתלבט, ואז מתיישב לו על כתף אחת מלאך קטן שמדבר איתו ומסביר לו למה כדאי לו לבחור בדרך מסוימת, למה היא הדרך העדיפה, אבל בכתף השנייה מתיישב לו שטן קטן שמשכנע אותו לבחור דווקא בדרך אחרת? אז לשני החבר׳ה האלה, המלאך והשטן, אנחנו נקרא דיבור פנימי. אלה הקולות הפנימיים שיש בתוכנו, ולפעמים הם נוגדים וסותרים זה את זה, לפעמים אחד מרגיע את השני ולפעמים אחד דווקא מחמם ומתסיס.אז מה קורה לנו בסיטואציה שבה מתחיל לעלות הכעס? אם נקשיב למחשבות שלנו, או נתבונן בהם מהצד כמו בגיבור של הסרט עם הדמויות שיושבות לו על הכתפיים - נוכל לזהות שיש קול אחד שמחמם, שמעורר ומעלה לנו את רמות הכעס,ניקח דוגמא (לא קרתה מעולם ) שהילד שלי פיזר מגנטים בכל הבית, ביקשתי ממנו שיאסוף אותם והוא לא עושה את זה. אז הקול המחמם יגיד:הוא ילד אגואיסט, עצלן, את צריכה לחנך אותו טוב יותר, איזה מין אמא את שלא מלמדת את הילד שלה לסדר אחריו, או הקלאסי: הוא עושה לי דווקא, בכוונה, לא אכפת לו ממני, תמיד הוא מתנהג ככה, הוא לא רואה אותי, הוא מזלזל בי, המילה שלי לא שווה בעיניו … ועוד כהנה וכהנה מחשבות שרק גורמות לבעבוע שבתוכנו להתגבר ועוד רגע הכל יפרוץ החוצה. א - ב - ל
אם נקשיב טוב יותר פנימה, או שנתאמץ יותר, נוכל לזהות או לייצר מחשבות אחרות, למשל: זה הילד שלי ואני אוהבת אותו, הוא עוד קטן, הסדר בבית לא חשוב לו כמו שהוא חשוב לי, הוא עסוק עכשיו במשחק ולכן קשה לו להתפנות ולסדר, זה לא נגדי ולא קשור אליי, פשוט חוסר חשק ומוטיבציה למשימה הזאת שלא מעניינת אותו, יש פעמים שהוא כן מסדר ועוזר לי… אלו מחשבות מהסוג שמרגיע, מהסוג שיכול להיות יותר באמפתיה כלפי הילד שלי, להרחיק את ההתנהגות שלו ממה שהיא אומרת על היחסים בינינו, להוציא מהמשוואה את יחסי הכוחות והשליטה שבינינו. את הקול הזה, אם הוא בלתי נשמע או חלש מאד, יש לנו אפשרות להגביר - ממש לקחת את השלט הפנימי שלנו וללחוץ על כפתור הווליום, כשנעשה את זה נוכל להרגיע ולרכך את הקול הפנימי המחמם. תשומת לב למחשבות שלנו, לפרשנויות שאנחנו נותנים לאירועים, ניסיון לייצר מחשבות ופרשנויות אלטרנטיביות, גמישות יותר, מרוככות, מרגיעות, יעזרו לנו בעבודה על ניהול כעסים.
חשוב לומר! לא תמיד נצליח לעשות את זה תוך כדי סיטואציה, לפעמים נוכל לנתח אותה רק בדיעבד, יש פה עבודה פנימית מעמיקה אבל אפשרית. וככל שהכלי הזה ייכנס למודעות ונתרגל אותו כך הוא יהיה יותר ויותר נגיש לנו גם בזמן אמת. ובינתיים? בואו פשוט נקשיב לקולות הפנימיים, ממש נזהה שיש יותר מקול אחד, ככה מתחילים.

הכפתור האדום שבתוכנו
עכשיו נדמיין שאנחנו עוברים מהמוח אל הלב וניגע בחוויה הרגשית שלנו (אבל לא באמת, כי המוח אחראי גם לרגשות שלנו) ובעצם מה שנקרא – מבער רגשי. במצב שבו מתחיל לעלות אצלנו הכעס, מה הוא אותו רגש שהתעורר בנו ובעצם לחץ לנו על הכפתור והפעיל את הקומקום הזה שמתחיל לבעבע ולרתוח, ויכול להגיע עד כדי אובדן שליטה.
רגע, אתם אולי שואלים, מה זאת אומרת מה זה הרגש? כעס, זה הרגש, על זה אנחנו מדברים, לא?
אז לא. לא בהכרח. נכון, יהיו מצבים שבהם הכעס הוא כעס טהור, הרגש הכי טבעי ומיידי שיוצא מאיתנו. אבל האמת, שלרוב, הכעס הוא רק מסווה, כביש עוקף, לרגש אחר שמתעורר לנו בפנים.
למשל, כשהילד שלי מסרב להיכנס למקלחת וכל ניסיונותיי לשכנע אותו ולהניע אותו לפעולה לא עוזרים, אני מרגישה חוסר אונים, חוסר שליטה, שכל הכלים שעומדים לרשותי לא עוזרים לי להשיג את המטרה שלי, אבל אגיב מתוך הכעס, שנותן לי תחושה של כח עליו, ואצעק עליו שייכנס כבר למקלחת ויפסיק למרוח כבר את הזמן!
כשמישהו מדבר אליי בצורה פוגענית בתור לקופה, ואני חווה עלבון, והשפלה, אני יכולה להגיב תגובה זועמת, פוגעת בחזרה, שמחזירה לי באותו הרגע את חוויית השליטה והערך העצמי.
אלה דוגמאות פשוטות ויומיומיות ובטח תוך כדי קריאה תוכלו לחשוב על עוד אינספור כאלה, כמה פעמים הכעס בא מתוך מקום של עלבון, כמה פעמים הכעס בא מתוך מקום של קנאה, כמה פעמים הכעס בא מתוך של אכזבה, כשמשהו לא ענה על הציפיות שלנו, כמה פעמים הכעס בא מתוך מקום של פחד, של בושה או של אשמה? איזה רגש בעצם מפעיל אצלנו את הכעס?
והכעס לא רק בא "מתוך מקום של", זה לא קורה סתם, כי הכעס מכסה על הרגש הזה. על רגש שלנו קשה להתמודד איתו, קשה לנו לחשוף אותו, כי זה שם אותנו במקום מאד פגיע, לעומת הכעס שנותן לנו פסאדה של כוח ופורקן של האנרגיות הקשות בסיטואציה. אבל בסופו של דבר, כשאנחנו "מאבדים את זה", הרי זה לא באמת כח, אלא בדיוק להפך. והפורקן אומנם שם, אבל הוא מספק לזמן קצר מאד ואחריו התחושה קשה.
בתהליך טיפולי של עבודה על ניהול כעסים, נאתר ונזהה את הרגשות שעומדים מאחורי הכעס, ועם הזמן גם אפשר יהיה לשים לב שלכל אחד יש רגשות דומיננטיים שבאופן די קבוע מפעילים אצלו (או אצלה) את רגש הכעס והזעם המתפרץ, והם בעצם המבער הרגשי.
Comentarios